לפעמים אני עומדת מול המראה מסתכלת על עצמי ומדברת לעצמי וגם עונה כי אין מי שיקשיב לשיגעונות שלי ולטירוף שלי .
אין אדם שיוכל לעמוד מולי ולהקשיב לטמטום שאני מוציאה מהפה..
לפעמים אני חולמת שאני עפה מעל כולם כמו ציפור חופשייה גבוהה וכולם מתחתתיי .
ממשיכה לחלום כי שם כל כך פשוט ואם אקום אז לא אפסיק לחכות עד שהלילה יגיע כדי לחזור לישון ולהשאר בחלומות שלי.
לפעמים בנאדם צריך פינה משלו,לשכוח את הכל ולחזור להיות עצמו ולהוריד את המסכה שהוא שם ליד אנשים .
לפעמים אני שוכחת מי אני באמת וכשאני נמצאת לבד אני מרגישה כל כך לבד שזה לא משנה כי אפילו אם יבואו ויקשיבו אני לא אתפלא אם לא יבינו שום דבר ..
מרגישה כמו ילדה מטורפת מדברת לעצמי אבל אני לא משוגעת פשוט אין מי שיבין אותי ,כי אני היחידה שתבין את עצמי .
ותמיד כששואלים אותי מה קורה איתי אז אני עונה תמיד שהכל טוב וממשיכה את ההצגה שבניתי לעצמי ,
ותמיד כששואלים אותי מה קורה איתי אז אני עונה תמיד שהכל טוב וממשיכה את ההצגה שבניתי לעצמי ,
אבל בתוך תוכי אני יודעת שלא הכל טוב כי אני לבד , אין מי שבאמת יבין את התחושות שלי .
וכשאני מורידה לעצמי את המסכה ששמתי כל היום הדמעות מתחילות לזלוג מתוך ייאוש מתוך בדידות אבל זה כבר לא משנה ..
הרגעים שלא רוצים להגמר הם חיים כשאני חולמת רק רוצה להישאר בהם.
ולא להתעורר למציאות כי שם מרגיש לי כל כך בטוח ומוגן...
;){kind=link}