יום השואה

חושבת לי כמה בן אדם יכול להיות אכזרי כדי לרצוח בדם קר אנשים חסרי ישע ..

גברים , נשים ,ילדים, זקנים יהודים  .. פשוט לא נתפס לאיזה רמה של רוע לב יכול להגיע בן אדם

בלי שום חרטה ומצפון להרוג , לשרוף , לרצוח בני אדם .. 6 מיליון יהודים 

כשהייתי ילדה קטנה שמעתי סיפורי שואה ותמיד דמיינתי את פולין כאדמה קרה אפלה ומלאה עפר

אבל כשנחתתי על האדמה של פולין בו כל האסון הנוראי הזה קרה , ראיתי את פולין יפייפיה

פולין שטפה את עיניי במראה הירוק והקורנת , האוויר שם היה כל כך נפלא המזג אוויר היה נהדר ..

ואני מנסה לדמיין את פולין איך היא הייתה נראת הרוסה בזמן המלחמה וזה פשוט לא נתפס לי .. 

כשהגענו לאוושוויץ לא האמנתי למראה עיניי איך בני אדם חיו כאן לא נתפס לי הידיעה שכאן לפני משהו כמו 30 שנה?

שאני כאן דורכת על האדמה שהם דרכו .. ופתאום עברה בי צמרמורת כאשר ראיתי את המיטות שלהם , את השירותים , מקלחות ועוד.. 

פשוט לא האמנתי שככה הם חיו וכל כך הרבה מחשבות עברו לי באותם רגעים , כמו למשל איך הייתי שורדת את זה ?

האם הייתי בורחת או נשארת עד הסוף ? ושוב אני נשארת עם אותם מחשבות כל פעם

כשהגענו למשרפות פתאום התנפצה לי הבועה שחייתי בה

באותו רגע עברו בי כל כך הרבה מחשבות על כמה בן אדם יכול להיות כל כך אכזרי , ואיך אפשר לרצוח כל כך הרבה בני אדם

בלי שום רגש , חרטה או מצפון .. 

כשהייתי על המטוס לפולין הייתי חסרת שקט והמחשבות לא הפסיקו להריץ כל כך הרבה שאלות שקיוותי לקבל אותן במהלך המסע 

הראש שלי לא היה עסוק בעם מי אהיה בחדר או מה אוכל וכו' . כל מה שעיניין אותי הוא פשוט לדרוך על האדמה שבה שורדי שואה דרכו בה שבה הם עברו כל כך הרבה רוע ואכזריות וכאב  ... כשהגעתי לפולין קיבלתי את התשובות שלי כמו איך או למה זה קרה ואיך את על השאלות האלו קיבלתי מענה אך לאחר שעליתי על המטוס בחזרה לישראל חזרתי עם יותר שאלות ולא מסופקת .. אבל מה? הייתי גאה , הייתי גאה שיהודים שרדו את המלחמה הנוראית הזאת , כי בזכותם אני מבינה שארץ ישראל היא הארץ שלנו , הארץ של עם ישראל .. ואני אוהבת אותה כי אין לנו ארץ אחרת ..